באחד הלילות בשנת 1899, ישב ניקולה טסלה והאזין למקלט רגיש במיוחד בתחנה נסיונית שהקים בקולורדו ספרינגס שבמדינת קולורדו. טסלה ניסה לזהות דפוסי התנהגות של הפרעות מזג אוויר אולם להפתעתו הוא שמע צפצופים סדירים: אחד, שניים ולבסוף שלושה צפצופים.

נפעם מהצלילות והסדר של הצפצופים כתב טסלה בזיכרונותיו: “תצפיותיי הראשונות [של אותם צפצופים] הבעיתו אותי, כאילו נכח בהם משהו מסתורי, שלא להגיד על טבעי…הרגשתי שאני נוכח בהתהוות של ידע חדש או במהפכה של אמת חדשה”.

תחנת השידור וקליטה של טסלה בקולורדו ספרינגס

בתחילה חשב טסלה שמדובר בהפרעות מהשמש או אורות הצפון אך לאחר שלילת כל הגורמים האלו הגיע למסקנה שהוא היה הראשון לקלוט מסר מכוכב אחר.

טסלה הודיע על תגליתו במכתב שנשלח בינואר 1901 . הוא לא ציין במפורש מאיזה כוכב יצרו את הקשר אך מההקשר ברור שהוא התכוון למאדים.

עד סוף ימיו (טסלה נפטר ב-1943, שנים רבות אחרי האירוע) הוא היה משוכנע שאכן הוא שמע אותות מכוכבים אחרים אולם הסביבה הייתה פחות סלחנית ותייגה אותו כמדען הזוי שלא באמת מבחין בין אמת לבדיה.

מה באמת שמע טסלה? מדוע חשב שדווקא יוצרים אתו קשר ממאדים ? מחקרים עדכניים על טסלה ופעילותו שופכים אור חדש על תגלית זו.

בשנות השבעים של המאה ה-19, הבחין האסטרונום האיטלקי גיאובני שיאפרלי (Giovanni Schiaparelli)  ברשתות של קווים ארוכים על מאדים וסימן אותם בשם “canali” במפה שהכין של הכוכב האדום.

מפת מאדים לפי סקיאפארלי, 1888 מקור: ויקיפדיה

רבים הניחו שתעלות אלו אינם טבעיות אלא תוצר של פעילות חייזרים על הכוכב. הרעיון שמאדים מיושב פותח על ידי אסטרונום חובב בשם פארסיבל לאוול (Percival Lowell) שהתבונן על מאדים במצפה כוכבים שבנה ופיתח תיאוריות שונות על החיים בו. רעיונותיו של לאוול פורסמו בספר על מאדים בשנת 1895 וקיבלו הד רב בעיתונות של התקופה (לאוול ידוע גם שחזה את קיומו של פלוטו ואף צילם אותו).

אין ספק שטסלה היה מודע לרעיונות אלו וחיפוש אותות מפלנטות אחרות היה חלק ממטרותיו.

ההסטוריון מרק סייפר (Marc Seifer) העריך באוטוביוגרפיה שכתב על טסלה בשנת 1996 שטסלה קלט למעשה את שידוריו של מי שידוע כממציא הרדיו – ג’וליאמו מרקוני שעסק באותו זמן בניסויים בבריטניה. סייפר לא היה מדען ולא יכול היה לנתח באופן מדויק את הערכה זו אולם מניתוח שעשו מומחים לתחום שלקחו בחשבון את  המכשירים והתדרים בהם השתמש טסלה ואיכות מכשיריו של מרקוני עולה שאופציה זאת אינה אפשרית.

הסבר מדעי חלופי נמצא בשנת 1955, 12 שנה אחרי מותו של טסלה.

הירח איו חולף בטבעת טעונה ופולט אותות לחלל

נתגלה, שאחד מירחיו של צדק בשם איו, פולט תדר מסוים כאשר הוא חולף דרך טבעת חלקיקים טעונה שנמצאת מסביב לכוכב. בשחזור שנעשה בשנת 1996 השתמשו במכשיר דומה למה שטסלה השתמש וקלטו צפצופים דומים.

מניתוח אנליטי עכשיו של מסלולו של מאדים, ביחס לירח איו מגלים שבשנת 1899, כאשר טסלה ביצע את מדידותיו, נמצאים איו ומאדים בקו אחד. לכן, אין פלא שטסלה שייך את האותות למאדים.

הזוי ככל שזה נשמע, ניקולה טסלה אכן קלט אותות מכוכב אחר. הוא לא יכול היה לדעת שהם נבעו מתופעה שהתגלתה כ-56 שנה לאחר מכן, 12 שנה לאחר מותו וברוח התקופה הניח בטעות שהאותות הם ממאדים.